עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

נולדתי בקיבוץ דתי, להורים יוצאי גרמניה, שקראו לי אסנת כי נולדתי קרוב לפרשת "מקץ", ששם מוזכרת אסנת, אשת יוסף. כל ההקדמה הזו מובאת כדי להסביר, ששמי נהגה בA, כפי שקבע אבן שושן.....ובכל מקרה, מגיל קטן נקראתי אסי, ונעים מאד להכיר.
יש באמתחתי תארים אקדמיים, עסקתי בעבודות מעניינות, אבל חיי באמריקה העמידו את האימהות במרכז מעייניי. אני אמא לשתי בנות, נשים צעירות, ולבן מתבגר, ונשואה כ-30 שנה לאביהם היקר. לפני חמש שנים חזרתי לגור בישראל לאחר עשרים ואחת שנים בהן חייתי בארה''ב, ומאז אני חיה בזוגיות ובאמהות מפוצלת בין היבשות. את כל הסיפורים שמאחורי התקציר , סיפורי נשיות, אמהות, הגירה ועוד , אני משתפת בבלוג הזה. החיים הוגשו לי בסוג של בופה, טעימות מהמון מצבים והתנסויות, ומעל כל אלה אני בוחרת לחייך אל החיים ואיתם, ומקווה שגם אתכם. להתראות.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
נושאים

הורים של ילדי ה-90, בעקבות פוסט של בת 25

03/09/2016 21:47
Assi Berman Dayan
הורות, ילדי שנות ה-90

 

      

אנחנו ההורים של בני ה-25, אותם ילדי תחילת ה-90, ילדי התפר בין בקושי מחשב נייח אחד בבית ובין מסך נייד לכל תינוק. . . . אנחנו רואים את הברק המבולבל בעיניכם, את המקום שאתם מחפשים ולא מוצאים. אנחנו רואים אתכם, צעירים ממקום נוח שלא מוצאים מנוח.אנחנו דור ההורים, שהתבגר בג'ינס עם ילדינו, ושתה אתכם יין ליד שולחן ארוחת הערב,נרגש ושמח להיות כל כך שותף בנבכי חייכם.

היינו אתכם, בהסכמה או שלא, כשעלה מיי ספייס לעולם, וכשהוא הוחלף בפייסבוק החתרני, הבועט,המיועד רק לסטודנטים. היינו מעבר לגבכם כאשר התחלתם להציף בתמונותיכם את אוויר האינטרנט, וכשנזרעו חייכם ב"זרעי" תחושת ה"אני לא שם אז אני לא קיים...". היינו אתכן, בנות אהובות, כשקניתן את החוטיני הראשון, וחייכנו אתכן בלב כשהעזתן לאהוב את הנשיות המלבלבת שלכן.

אתם דור הדיסני, הדור שגדל להאמין בהתגשמות חלומות עטופים בצלופן מוזיקלי ובוהקים מנצנוצי הגרגרים של אבקת הקסמים. לימדנו אתכם שמותר, ואפילו מאד נעים לשאוף ולהגיעאל מעבר לקשת בענן. לקחנו אתכם לדיסני און אייס ולראות קונצרטים של אן סינקובקסטריט בויז... רקדנו אתכם לצלילי בריטני וריקי מרטין, והרגשנו כאילו מעולם לא היו פערי הדורות בין הורים וילדיהם צרים כל כך.

אנחנו,שלהי הבייבי בומרס תחילת דור האיקס, ואנחנו בעצמנו עוד דור די מבולבל. אנחנו כבר מזמן הורים, חלקנו כבר סבים, ועדיין אנחנו מרגישים מאד צעירים. אנחנו יכולים להתחרות אתכם במרתונים ובקלות לרדת "דאון דוג אפ דוג " במזרון שלצדכם. בין בוטוקסים, אבקות פלא וניתוחים פלסטיים אנחנו אתכם במאבק על דימוי הפנים והגוף,למרות שניסינו להחדיר בכם שיופי חיצוני הוא לא הכול בחיים .  . .(אבל עדיין חשבנו ביחד אתכן שלא מוצדק היה לשנות את מידות גוף של ברבי ל"ריאליות" ).

אנחנו דור ההורים שלכם, בני 25 יקרים, שדחף אתכם להישגים ולציונים מפוארים ועדיין מנסה לרכך לכם את ההתנגשות עם העולם האמיתי. אתם, שרצתם במסלול הממוקד להתקבל לקולג' שעליו חלמנו ביחד, סיימתם אותו ונשארתם עם תעודה ,שבצידה השני אלפי סימני שאלה. אתםנזרקתם לעולם החליפות וקוביות המשרד או שעזבתם הכל ויצאתם לשוטט בעולם, מטביעים אתעצמכם ב"משככי כאבי לב וספיקות" עשויים מאלכוהול וסמים. אנחנו , שאפשרנו לכם לחלום, מנסים לרכך עבורכם את הלם ההתפכחות.

אנחנו, שמבינים את כמיהתכם לאחד או לאחת עבורכם, שיאהב אתכן עם כל אי מושלמויותיכן, ויאפשר את החופש להיות מי שאתם, גם יודעים שבעולם שלכם ההיכרויות וגם הקשרים יכולים להיווצר או להימחק בלחיצת  כפתור של "שלח" או "מחק". עיניכם מזדגגות אל תוך המסכים, וגם עינינו הנחלשות מתמכרות לריצוד הזמין והבלתי פוסק הזה ששואב את עולמינו.

אנחנו ואתם, הורים וילדים, שיותר מאי פעם מסתנכרנים בתדרים דומים. אנחנו אומרים לכם לא לדאוג, בכדי שתשאירו לנו את הדאגות. אנחנו רוצים להמשיך לרפד לכם בצמר גפן ורדרד ומתוק את המציאות הנוקשת על דלתות חייכם, ולאפשר לכם תחושת פנטזיה לעוד כמה דקות. אנחנו רוצים לחסוך מלבכם את כל שברוני ליבנו, ולנטרל מחייכם את כל ויתורי חיינו. אנחנו רוצים להאמין ,שביכולתנו לדשן עבורכם את קרקע התבגרותכם בחומרים שהופקו מניסיונות חיינו, ושכך נצליח לרכך את התנסויות חייכם. אנחנו עדיין רוצים להיות תמיד מאחוריכם או לצדכם בכדי שנוכל למנוע את נפילתכם. אנחנו סומכים עליכם תוך כדי התכווצות -לב מעט דואגת. אנחנו הוריכם, ילדים -מבוגרים בני 25, ויותר מאי פעם, אנו רוצים להאמין בכוחה של אהבתינו לייצר אש -אנרגיה ,שתטעין את מאגריכם ותראה לכם את אושרכם ואת נתיב עתידכם.

                                                                                                                   

אני יעלIM AL
ניקול דימנט
04/09/2016 20:03
אסי כותבת מהלב ומביעה את רגשותיה ומבטיחה באופן יוצא דופן ואמיתי
כתבה מעולה וכל כך נוגעת בי כהורה וכאדם שחיי בעולם התכנסו לוגי המהפכני הזה שלא נותן מנוח לרגע קטן
תמשיכי לכתוב את מדהימה !
Assi Berman Dayan
04/09/2016 23:20
תודה לך, ניקול יקרה,. תגובה כזו מחממת לי את הלב ונותנת דלק להמשיך לכתוב :)
איציק בכר
05/09/2016 04:38
אסי יקרה,

שברת אותי. בשבוע שבו הקן שלנו התרוקן ואנחנו מביטים בפליאה לאחור ושואלים מתי זה קרה ומנסים לאחוז בכל הכח - כתבת
נפלא
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: