עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

נולדתי בקיבוץ דתי, להורים יוצאי גרמניה, שקראו לי אסנת כי נולדתי קרוב לפרשת "מקץ", ששם מוזכרת אסנת, אשת יוסף. כל ההקדמה הזו מובאת כדי להסביר, ששמי נהגה בA, כפי שקבע אבן שושן.....ובכל מקרה, מגיל קטן נקראתי אסי, ונעים מאד להכיר.
יש באמתחתי תארים אקדמיים, עסקתי בעבודות מעניינות, אבל חיי באמריקה העמידו את האימהות במרכז מעייניי. אני אמא לשתי בנות, נשים צעירות, ולבן מתבגר, ונשואה כ-30 שנה לאביהם היקר. לפני חמש שנים חזרתי לגור בישראל לאחר עשרים ואחת שנים בהן חייתי בארה''ב, ומאז אני חיה בזוגיות ובאמהות מפוצלת בין היבשות. את כל הסיפורים שמאחורי התקציר , סיפורי נשיות, אמהות, הגירה ועוד , אני משתפת בבלוג הזה. החיים הוגשו לי בסוג של בופה, טעימות מהמון מצבים והתנסויות, ומעל כל אלה אני בוחרת לחייך אל החיים ואיתם, ומקווה שגם אתכם. להתראות.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
נושאים

אחרי החגים זה עכשיו

04/11/2016 07:27
Assi Berman Dayan
זוגיות לונג דיסטאנס, ישראל-אמריקה

 

כשחיים בזוגיות לונג דיסטאנס, כל פגישה נמדדת במושגי שעון החול, היא הולכת ואוזלת מרגע החיבוק הראשון. בין אולם הנכנסים לאולם היוצאים נמתחים ליבותינו, בין דקות ההמתנה שנמשכות ומותחות את נימי הלב, ובין חיבוקי הפרידה שמכווצים אותו בכאב. כל מפגש כזה הוא כניסוי מעבדה, שבוחן כמה חזק החיבוק, כמה מצפונות נפשנו נספיק להציף, אילו רסיסי מידע יעברו במסננת הזמן שחלף מאז הפעם האחרונה שדיברנו והבטנו זו לזה בעיניים, ללא מסכים אלקטרונים ביננו. למשך תקופת הביקור נכנסים לתוך בועה משפחתית, זמן איכות עם הילדה והילד שחיים רחוק ממך. חיים במצב מתמיד של געגעוע, כשבכל פעם נוטים המאזניים לצד אחר של האוקיינוס. אני מתפקעת מגעגועים לאחת, אתה מחמיץ רגעי קסם הוריים עם השניים שאיתי.

שוב עולה שאלת המחיר, זה הכלכלי וזה הרגשי, כשבקופת חיינו מצטלצלים המטבעות שאנו שומטים פנימה. אתה רוכב על צוקים מאתגרים, אני נרגעת עם הגלים, ועדיין לא פוסק הרעש באוזנינו. בחיים אותם בחרנו , בינתיים לפחות, מתקיים חשבון נפש יומיומי, וכל השיקולים והרגשות מתחדדים ומתקרסטלים. מרבית האנשים בגילנו מגיעים לשלב המעבר הזה שבו הזוגיות נבחנת מחדש. בשנים האלה, כשהילדים כבר יותר עצמאיים ומאפשרים לאבא ואמא יותר רגעי-יחד, אפשר להנות מחדש מהזוגיות או לפרק אותה לרסיסים. בשלב הזה, שבו אנשים בגילנו מייחלים לשוברי- שגרה, למסעות רחוקים ומאתגרים, לחוויות חדשות ומסעירות, או לקצת שקט ושלווה, אנחנו מחתימים דרכונים כדי להגיע לתחושה בסיסית של בית.

טסים חצי עולם כדי להרגיש בית, צוברים נקודות נוסע מתמיד כדי לחוש שגרה. ואני עורכת חשבון נפש של אחרי החגים, כי בחגים הייתי בתוך געגוע לרגעי היחד של כולנו. ועל כפות המאזניים אני מניחה את לבטינו שנמשכים כבר קרוב לעשרים ושבע שנים, האם ישראל, האם אמריקה, האם הלב או האם הראש? האם סיפור האהבה והמחוייבות שלי לישראל, זו שמנותקת מגמחות השלטון, ייגבר על שיקולי נוחות של שנינו, פרקטיקה כלכלית, או חיפוש השקט שלך? ובלבטיי אני, אנחנו, עוד חולייה בשרשרת הגנטיקה היהודית, מאותו אב קדום שבחר בנדודים במשך כל חייו. הוא קיים ציווי, יש יאמרו אלוהי, יש אומרים תחושה פנימית שלו, וקם והלך מבית הוריו, קם ונדד והרחיק. ובנדודיו מלפני אלפי שנים הוא ציווה לנו את חוסר השקט, את הרצון המתמיד לגלות אפשרויות מעבר לאופק.

 אחרי החגים חוזרים לתלם חדש-מחודש, ומתחילים שנה חדשה עם תקוות וחלומות שנשטף מהן אבק הקיץ. תקוות וחלומות מנוערים, מחודשים, מלאים בתובנות והחלטות להספיק, לעשות, לקיים, לנסות, למעוד ולקום, לטעות וללמוד מטעיויות. אני מנערת מחדש את שמיכת חיינו, ובוחרת להתעטף בה ככסות ונחמה, כמקור של חום וכוח להמשיך לחייך, לאהוב, לשמוח, להיות. עד המפגש הבא.

 

רות.IM AL
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: