עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

נולדתי בקיבוץ דתי, להורים יוצאי גרמניה, שקראו לי אסנת כי נולדתי קרוב לפרשת "מקץ", ששם מוזכרת אסנת, אשת יוסף. כל ההקדמה הזו מובאת כדי להסביר, ששמי נהגה בA, כפי שקבע אבן שושן.....ובכל מקרה, מגיל קטן נקראתי אסי, ונעים מאד להכיר.
יש באמתחתי תארים אקדמיים, עסקתי בעבודות מעניינות, אבל חיי באמריקה העמידו את האימהות במרכז מעייניי. אני אמא לשתי בנות, נשים צעירות, ולבן מתבגר, ונשואה כ-30 שנה לאביהם היקר. לפני חמש שנים חזרתי לגור בישראל לאחר עשרים ואחת שנים בהן חייתי בארה''ב, ומאז אני חיה בזוגיות ובאמהות מפוצלת בין היבשות. את כל הסיפורים שמאחורי התקציר , סיפורי נשיות, אמהות, הגירה ועוד , אני משתפת בבלוג הזה. החיים הוגשו לי בסוג של בופה, טעימות מהמון מצבים והתנסויות, ומעל כל אלה אני בוחרת לחייך אל החיים ואיתם, ומקווה שגם אתכם. להתראות.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
נושאים

ממתקי יום הולדת

08/12/2016 12:11
Assi Berman Dayan
זכרונות ויום הולדת


החשבון הזה שבנפשי, המאזנים הפנימיים והחיצוניים של חיי, נקודות הכובד ,והקלילות ,שמנקדות את תשומת ליבי ברגעים השונים. הנה מגיע עוד יום הולדת, התאריך שבו בכיתי את בכיי הראשון, שבו חיפשתי את מקור החום והאהבה, חיפשתי את חיבוקה של אמא, שהיום כבר קצת פחות זוכרת את תאריך לידתי. הרגע הזה, שבו את כבר יודעת שאין מי שיזכור באמת את הראשוניות הזו בשבילך, ומייחלת בכל יישותך, שלך זה לא יקרה, ושלעולם, כל עוד נשמה באפך, לא תשכחי את הרגעים הראשונים של ילדייך.  

אני לוקחת הבזקי זכרון מילדותי, מוציאה אותם כמו ממתקים ממהמזווה, כמו אותן קוביות שוקולד פרה שכרסמתי בתאווה עד שחוסלה החפיסה. לוקחת רגעים ומלטפת מהם רסיסי אבק. הזמן שחלף מצליח להשאיר גרגרים מסויימים שמטשטשים עבורי את הכאבים, מעמעמים תחושות של עצב ובדידות. רואה את הילדה שבתמונה, שערה קצוץ, לבושה במכנסיים הכחולים עם הגומי, ועל זרועה תלויה קופסת חבילת השבת. בכל יום שישי, בתוך הקופסה, חיכו לנו הפתעות מתוקות לשבת, פינוקים קטנים שנזללו עוד לפני שהגעתי הביתה. סוכריה אחרי סוכריה, עוד קסם סוכרי עטוף בניר מרשרש, עוד רגע זעיר וקסום.

ממתקי החיים מאפשרים לנו את ההתמודדויות. כשאני בנהיגת לילה מאוחרת או מתיישבת לראות סרט או הצגה, הסוכריות שברשותי מפיחות בי את היכולת שלא להכנע לעייפות הזו, שרק מחכה לרגע שבו אתיישב כדי להשתלט עלי. כשאני בטורבו של עשייה אין לה סיכוי, אך כשרק אני מרפה היא מתעוררת במלוא עוצמתה. הסוכריות האלה, שמוכרז עליהן כיום קרב חורמה, מסמלות עבורי את המתיקות מזרימת השמחה, חסרת האחריות.

יש ימים שאני מחליטה, לא עוד סוכריות, כי בעיני רוחי הסוכר הצבעוני הזה עושה מסיבת שחיתות בתוככי גופי. בימים האלה אני מסתפקת בהנאה גדולה בתמרים, הפצצות המתוקות שאני מכורה אליהן, יכולה לחיות עליהן, והן מכילות פחות צבעי מאכל והרבה יותר יתרונות בריאותיים. הימים האלה הם הימים שבהם אני הבוגרת מצליחה לצמוח ולהתרחק מאותה הילדה הקטנה, שנוברת בחבילת השבת כדי למצוא עוד סוכריה קטנה.

אך זו אותה הילדה שבי, שברגע של גילוי לב, קצת כואבת את הוצאתן של הצבעוניות הרכות והמתוקות האלה משקיות הכיף הקטנות של כולנו. ולמרות ההיגיון, עדיין נעצבת לראות אותן הופכות פתאום להתגלמות החולי והרוע.

ובניגוד להיגיון,

אני רוצה לדלג על שנות נסיון חיים, על תובנות שנרכשו עם הזמן, על מה שנחשב כחוכמה ויישוב הדעת. 

בורחת אל מנהרת הזמן הפרטית שלי, אל תוך המערבולת שבה הכל אפשרי. 

אני נותנת לחיוכיי לגשר על הקמטים שבעור ובלב, מושיטה זרועותיי ומחבקת באהבה את ילדת הממתקים, ולוחשת מלים שרק שתינו מבינות. אני מחבקת אותה-אותי, מרגישה איתה את הטעם המתוק. מצליחה להחליף גרגרי אבק מעיקים בגרגרים סוכריים, מגלגלת בפי את העונג שמציף את בלוטות הטעם, ונהנית ממתקי החיים.                                                

               

הדסרות.IM AL
IM AL
11/02/2017 14:54
היי, כל פעם שאני קורא אותך עם התיאורים הברורים והמדוייקים,
אמי נזכר בצורה מאוד חדה בתמונות מהילדות שלי שהיא די זהה לזו שלך.
אני חושב שאפשר לכתוב דוקטורט על היחס לממתקים בקיבוץ של פעם.
וכן גם לי עד לא מזמן היה יחס מועדף לשוקולד פרה הפשוט.
Assi Berman Dayan
13/02/2017 12:50
אכן, ממתקים כנחמה, כבריחה, כקרני שמש מלטפות בחורף....:)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: