עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

נולדתי בקיבוץ דתי, להורים יוצאי גרמניה, שקראו לי אסנת כי נולדתי קרוב לפרשת "מקץ", ששם מוזכרת אסנת, אשת יוסף. כל ההקדמה הזו מובאת כדי להסביר, ששמי נהגה בA, כפי שקבע אבן שושן.....ובכל מקרה, מגיל קטן נקראתי אסי, ונעים מאד להכיר.
יש באמתחתי תארים אקדמיים, עסקתי בעבודות מעניינות, אבל חיי באמריקה העמידו את האימהות במרכז מעייניי. אני אמא לשתי בנות, נשים צעירות, ולבן מתבגר, ונשואה כ-30 שנה לאביהם היקר. לפני חמש שנים חזרתי לגור בישראל לאחר עשרים ואחת שנים בהן חייתי בארה''ב, ומאז אני חיה בזוגיות ובאמהות מפוצלת בין היבשות. את כל הסיפורים שמאחורי התקציר , סיפורי נשיות, אמהות, הגירה ועוד , אני משתפת בבלוג הזה. החיים הוגשו לי בסוג של בופה, טעימות מהמון מצבים והתנסויות, ומעל כל אלה אני בוחרת לחייך אל החיים ואיתם, ומקווה שגם אתכם. להתראות.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
נושאים

לזכר שרגא שלנו

01/05/2017 00:22
Assi Berman Dayan
יום הזכרון, 2017
והלוואי שבחייך, ולא במותך ציווית לנו את האהבה. אבל, באינותך נולד היש החדש שנוצר בין שנינו, שזכינו להיות חלק מחייך. החוסר שלך פער חלל בלב, והוא נוכח ברגעים קטנים וגדולים בחיינו. יום זכרון שני בלי אמא שלך, שהכאב קפץ את שפתיה וכיבה ברק בעיניה, החשיך את האור של הוריך. והם אינם עוד לבכות את התהום העמוקה שבלעה את הצחוק בביתכם. שני אחים שבשקט ובאמונה דבקו בחיים, הקימו משפחות ויצרו המשך ליופי ולשמחה. הזכרון הוא מצע קוצים שמונח למראשות האוהבים הזוכרים ומתגעגעים, אין נינוחות ואין מנוח. והשנים, במרוצתן, משוות מימד זמן לרגע הבשורה , מרחיקות ממנו את חדות הפרטים. אך הכאב, זה שזולג ביתר שאת בימי זכרון קולקטיביים, ממתין תמיד כדי לפרוץ ולהדהד את החוסר, ההחמצה, חוסר התכלית והאובדן הרב מלהכיל . שרגא יקר, זוכרים ומתגעגעים לעד.
רות.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: