עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

נולדתי בקיבוץ דתי, להורים יוצאי גרמניה, שקראו לי אסנת כי נולדתי קרוב לפרשת "מקץ", ששם מוזכרת אסנת, אשת יוסף. כל ההקדמה הזו מובאת כדי להסביר, ששמי נהגה בA, כפי שקבע אבן שושן.....ובכל מקרה, מגיל קטן נקראתי אסי, ונעים מאד להכיר.
יש באמתחתי תארים אקדמיים, עסקתי בעבודות מעניינות, אבל חיי באמריקה העמידו את האימהות במרכז מעייניי. אני אמא לשתי בנות, נשים צעירות, ולבן מתבגר, ונשואה כ-30 שנה לאביהם היקר. לפני חמש שנים חזרתי לגור בישראל לאחר עשרים ואחת שנים בהן חייתי בארה''ב, ומאז אני חיה בזוגיות ובאמהות מפוצלת בין היבשות. את כל הסיפורים שמאחורי התקציר , סיפורי נשיות, אמהות, הגירה ועוד , אני משתפת בבלוג הזה. החיים הוגשו לי בסוג של בופה, טעימות מהמון מצבים והתנסויות, ומעל כל אלה אני בוחרת לחייך אל החיים ואיתם, ומקווה שגם אתכם. להתראות.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
נושאים

שבע שנים של בגרות והתגברות

21/06/2017 23:16
Assi Berman Dayan
אמא-ילד, הגירה, התבגרות, קשיים והצלחות

היית אז בן 10,ילד קטן קומה וגדול מחשבה, בתהליך לקראת טיפול בהורמון הגדילה. "על הדרך" הפנה אותנו הרופא המטפל לעבור בדיקת מ.ר.י במוח, שניגשנו אליה בנון שאלאנטיות, לסמן וי על עוד שלב בדרך. כשהסתיימה הבדיקה המאד רועשת, אני זוכרת את התמונה בבהירות, אמרת לי: "אמא, איזה כיף שאני אחרי, ושיותר לא אצטרך לעבור את הרעש הזה". ואני, בחיוך, קניתי לך אוכל בקפטריה והסעתי אותך לבית הספר.

כמה שעות אחר כךקטע צלצול הטלפון את שלוות הצהריים, ועל הקו היתה רופאת הילדים המסורה, שבעדינות הודיעה לי שנמצא ממצא חשוד. כך, משום מקום, באמצע החיים, נמצא אצלך גוש בראש ואצלי צמח לו גוש רגשי בלב. גידול מולד, לא סרטני, אך כזה שמצריך ניתוח פולשני. ובערב למחרת יצאנו להליכה, אמא ובן ברחובות העיירה. יושבים על ספסל, ואני בזהירות מספרת לך, לא יודעת איפה מתחיל ואיפה נגמר הקו הדק בין המציאות הנורמלית, ובין זו ההזויה שהוטלנו אליה. מסבירה שנצטרך לראת מומחה, נצטרך לעבור עוד פעם את בדיקת הרעש, ואתה מקשיב, ומנסה לעשות סדר במחשבותיך המתערבלות.

ב-6 ביולי,שבועיים וקצת לפני יום הולדתך, עברת את הניתוח, שארך ארבע שעות ובמהלכן חתכו, נברו,ניקו ותפרו בחזרה. מתוך המעלית הוציאו אותך ישן על מיטה, וצינור מנקז -דם משתלשלמתוך התחבושת הגדולה שעטפה את ראשך. אמהות חשות את כאב ילדיהן בבשרן, ואני התהפכתי מבפנים כשראיתי אותך שם, שוכב וחיוור.

שנה אחר כך ארזנו את ביתנו, את חיינו, ועברנו למקום ההוא שמעבר לים, למדינה שהיתה ערש ילדותי,ובתקופות קשות ראית בה את הרס ילדותך....שש שנים חלפו, שש שנים של הגירה, שהכילו רגעים רבים של בכי וצעקות, מפחי נפש, פרידות וטלטלות, מעברי בתים וערים, מעברי בתי ספר רצופים בקשיים. ובמקביל, ולמרות הכל, שזרנו בסבלנות ובאהבה חוט רקמה מוזהב של תקווה ואופטימיות, של הסתכלות קדימה, מעל המהמורות, מעל התהומות. נאחזת בעשייה, גם ברגעים בהם רפו הידיים ורצו לשמוט, והמשכת ללמוד, לנגן, לצייר, לקרוא, ולטפס גם כשהמדרון הפך תלול עד מאד. וכמו במחרוזת, חרזת חרוז של נחישות וחרוז של הצלחה, חרוז של חיוך עם חרוזי הומור דקים ומנחמים. וממש כפי שביום הניתוח שלך, בבוקר ניו יורקי חם ודביק, היית הילד הצעיר שהצחיק את הצוות הבוגר, ומצא את נקודת הגיחוך בתוך הרצינות, גם עכשיו אימצת את ההומור כמזור וכחבל הצלה. ובכל משבריך וגליך היינו איתך, בחיבוק ממשי או וירטואלי. אך, בתוך כל זאת, היו לי גם הרבה רגעים בהם רגשות האחריות והאשם שחשתי שיתקו את יכולותיי. רגעי הספיגה של הטחותיך וכעסיך, רגעי ההבלגה על טיעונים נבונים ומלאים בכאב שגדשו וגעשו מעל המסוגלות שלך להכיל ולהתאפק.

שש שנים של שורשים, שלי שמתחזקים מחדש, ושלך שמשתרגים ומעמיקים לאט לאט. משפחה שבדרכה מיוחדת במינה, מתפזרת בין בתים ויבשות, בין פגישות ופרידות. זוג הורים שהתפצל , ושלושה ילדים שהתמודדו כל אחת בתורה, ובתורו. לפעמים התרסקו, בדמע כאבו, ואחר כך  הצליחו להתאחות ולצמוח. כל משפחה מיוחדת בקשייה, זו המשפחה שלנו, אך היא גם בבואה של משפחות רבות שמשנות, מהגרות, עוברות, מקוות ומתמודדות מול מציאות שונה לגמרי מזו שהכירו קודם.

ואותו חוט מוזהב של קשר, של אהבה, של תקווה, נשזר בין פיסות חיינו ויוצר לנו את המעטפת שמאפשרת לחייך ולהביט קדימה. בני, אהובי, יקירי, תעודת ההצטיינות, שקיבלת בבית הספר השבוע, מגלמת בתוכה את הרוח והנחישות, החוכמה, והדבקות בהצלחה. היא ביטוי ליכולת שלך להתעלות מעל שלל הסיבות ל-"למה לא", ולכשרונך למצוא וליישם את האפשרויות הטמונות במציאת ה"איך כן"!

ולפחות לרגע אחד, ואולי לקצת יותר, אני מרשה לעצמי להישען לאחור, לנשום ולשחרר אנחת רווחה. ואז לוחשת, תודה.

רות.
מפי
22/06/2017 19:05
וואהו, כל כך יפה ונוגע
ריגשת אותי עד דמעות.
הרבה הצלחה והמון המון אושר!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: