עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

נולדתי בקיבוץ דתי, להורים יוצאי גרמניה, שקראו לי אסנת כי נולדתי קרוב לפרשת "מקץ", ששם מוזכרת אסנת, אשת יוסף. כל ההקדמה הזו מובאת כדי להסביר, ששמי נהגה בA, כפי שקבע אבן שושן.....ובכל מקרה, מגיל קטן נקראתי אסי, ונעים מאד להכיר.
יש באמתחתי תארים אקדמיים, עסקתי בעבודות מעניינות, אבל חיי באמריקה העמידו את האימהות במרכז מעייניי. אני אמא לשתי בנות, נשים צעירות, ולבן מתבגר, ונשואה כ-30 שנה לאביהם היקר. לפני חמש שנים חזרתי לגור בישראל לאחר עשרים ואחת שנים בהן חייתי בארה''ב, ומאז אני חיה בזוגיות ובאמהות מפוצלת בין היבשות. את כל הסיפורים שמאחורי התקציר , סיפורי נשיות, אמהות, הגירה ועוד , אני משתפת בבלוג הזה. החיים הוגשו לי בסוג של בופה, טעימות מהמון מצבים והתנסויות, ומעל כל אלה אני בוחרת לחייך אל החיים ואיתם, ומקווה שגם אתכם. להתראות.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
נושאים

על הגשר בערב ראש השנה

28/09/2017 17:17
Assi Berman Dayan
על חמלה ורגישות

עמדתי על הגשר המוביל מהנמל לחנייה, נושאת שקיות קצת מכבידות. נעצרתי לשנות את האיזון בידיי, לאזן את המשא. כמה מטרים ממני היה שכוב על הרצפה האיש הצעיר שנמצא שם, כך נדמה, בכל יום, מניח ראשו על חפציו המועטים. הוא התרומם ממושבו, ושאל, האם אני מעוניינת שהוא יעזור לי לסחוב את השקיות, כי, "ראיתי שכבד לך, ואני יכול לעזור." אין צורך, תודה, כך עניתי, אני באמת מסתדרת. אבל, בכל מקרה, שיהיה לך חג שמח ושנה טובה. דמעות בעיניו, והוא אומר, הלוואי שגם אחרים היו מתייחסים אלי כך. הוצאתי כמה מטבעות, חתכתי כמה ענבים מהאשכול, ונתתי לו, מתכווצת בתוך תוכי מהרגע האנושי הזה שנרקם כך סתם על הגשר, ההומה אדם בדרך כלל שהיה ברגע הזה ריק לגמרי.

איש שהוא כשקוף, שעוברים ושבים ורצים ושמחים עוברים לידו ומסיתים מבטם לנקודה במרחק. ואני, כמה רגעים קודם, כמעט עברתי על פניו במהירות, שלא לראות, שלא להפנים את הנוכחות שלו שעומדת בסתירה כה גדולה לרוח החגיגית שנושבת סביבו.

בעוד שעות ספורות ייעטפו אותנו כנפיה של השנה החדשה, וימי תשרי המורכבים ייצעדו בסך. ימי שאלות, תשובות ונבירה בנבכי הנפש. עם מתק הדבש והתמר, עם טעימות היין, עם כל המר והמתוק של סופים והתחלות. ברגע ההוא על הגשר, כצעדתי בתוך בועתי, כשידיי אחזו בחבילותיי ומחשבותיי התעופפו, הסתחררו להן ברוח הקלילה, באותו רגע הגיח האיש ההוא, האיש ללא שם, האיש על הגשר. והדקה ההיא שבה הוא יצר את הקשר האנושי ואני הבחנתי בכאב ובפגיעות שלו, וראיתי את הבן אדם שהתכווץ כך על הגשר, בשולי החברה
רות.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: